דוד צבי (דודי) דויטש נולד בירושלים בשנת תשל"א (1970). בנם של שרה וחיים, אח לאורי ולקובי.

דודי ז"ל נקרא על שם דוד גלעדי, בן דודו של אביו, שנהרג בפריצה לירושלים במלחמת ששת הימים.

דודי למד בבית הספר היסודי נווה עציון שבבית וגן בירושלים ואחר כך בישיבה התיכונית נתיב מאיר ובישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שבגוש עציון. לאורך שנות התבגרותו עסק רבות בתחומים חברתיים, והמתיחויות בין חלקי החברה בישראל העסיקו אותו רבות. הרבה מהפעילויות שיזם בסניף היו קשורות לתחום זה ולמשמעות של הכרת עצמי וקבלת אחריות.

דודי התגייס לצנחנים במסגרת שירות ההסדר. השילוב בין תורה לצבא העסיק אותו רבות, והוא התלבט בין יציאה לקורס קצינים לחזרה ללימוד בישיבה, לימוד שאהב כל כך. כתב עליו הרב יעקב פישר מהר עציון: "...איזו רעות טובה ונעימה ידע להרעיף על כל סביבתו... עמדנו משתאים אל מול עוצמת הרוח שבאה לידי ביטוי בעבודת ה' באוהלי הצנחנים ובבית המדרש".

דודי נהרג ב-ו' באב תשנ"א (1991) מפגיעת משאית אזרחית בריצת בוקר במוצב שושן שבצפון, במקום ששירת בו בפרק השירות השני של ההסדר בגדוד 101 של הצנחנים.

אנחנו, בני משפחת דויטש, עלינו לנווה דניאל עם קבוצת המתיישבים הראשונה. דודי למד אז בנתיב מאיר והיה מדריך של שבט הרא"ה בבית וגן שבירושלים. דודי שמח מאוד להיות חלק מיישוב ארץ ישראל ותמך מאוד במעבר לנווה דניאל, אולם אהבתו לירושלים ולשבט שהדריך בבני עקיבא גרמו לו להרבות לחלק את שבתותיו בין הקרוון שבנווה דניאל לבין בית וגן ושבט הרא"ה. קשרים יפים נרקמו בין חברי שכבת המתבגרים הבוגרת שהייתה בדניאל, וחברויות חזקות עם נעמה אלפסי, נורית בר-חיים ואמוץ רז החזיקו מעמד שנים רבות.

בחרנו להביא את שכתב לנו אחד מחניכיו בשבט הרא"ה, דברים שמתארים באופן בהיר את דמותו של דודי שלנו: "דודי היה המדריך המשמעותי לי ביותר... הדמות החינוכית שהותירה עליי את הרושם החזק ביותר מכל אנשי החינוך שאליהם נחשפתי במערכת החינוך. אני זוכר חיוך נעים, עיניים עם מבט עמוק ונוקב שתמיד רואות אותך לעומק, מקשיבות, מתעניינות בך. זוכר נער צעיר שלא מתבייש להיות ערכי ולחנך אחרים לערכיות, זוכר כריזמה מרשימה ומעוררת כבוד. כל כך לא ברורה מאליה בהתייחס לגילו הצעיר".

דברים דומים אמר עליו חבר ללימודים בישיבת הר עציון: "זוכר שנוכחותו בישיבה השרתה בי ביטחון ולפעמים גם הרגעה ונחמה בתוך מסגרת לא קלה. זוכר שילוב מיוחד של בחור שלומד ברצינות אך אינו נופל לסטריאוטיפ של ה'יורם'. ככל שאני מתרחק מנקודת הזמן ההיא כך אני מבין כמה דודי היה מיוחד במינו ומלא בסגולות מרשימות. אני אומר תודה גדולה על מה שקיבלתי ממנו".

אהבנו אותו. אנו כואבים מאוד את לכתו. יהי זכרו ברוך!

שרה וחיים דויטש